כרמל הייתה אשת טיפול ומרפאה בעיסוק. האמינה בכוחו של כל אדם לצמוח כאשר רואים אותו כמות שהוא, נותנים לו כלים ומאפשרים לו לממש את יכולותיו.
גם כרמל וגם כנרת האמינו בהתבוננות באדם כפי שהוא – ללא סטיגמות, ללא תוויות – וראו חשיבות עמוקה בעזרה לאחרים מתוך כבוד, הכלה ואמונה בטוב.
העשייה ב"ציפור הנפש" משקפת בדיוק את הדרך הזו: לראות אדם לפני המוגבלות, לאפשר התפתחות, וליצור מרחב של ערך, משמעות וכבוד.